תיק אג"ח לפדיון – גימיק שיווקי או רעיון השקעה מעניין ?

הנקודה החיובית ביותר לאחר שנה שהיתה מהגרועות בהיסטוריה למשקיעי האג"ח, היא העובדה שנוצר כאן שוק אג"ח שהתשואות בו סופסוף אינן אפסיות, שהריבית הבסיסית היא כבר מעל 3.5% ואפשר לנצל את המצב הזה כדי לבנות כעת תיק אגרות חוב ברמת סיכון נמוכה – בינונית ולקבל תשואה חד ספרתית נאה לשנים הבאות.

תחת ההנחה הסבירה שמחזור עליות הריבית עומד להסתיים במהלך השנה הקרובה, נראה שהתשואות לטווח ההשקעה של שנתיים – שלוש , נמצאות כרגע קרוב לשיא שלהן במחזור הנוכחי.

אחת הדרכים לנצל את המצב בשוק האג"ח לטובתנו היא בנית תיק אג"ח לפדיון

קרי, רכישת מספר אגרות חוב שמועד הפרעון הסופי שלהן הוא בעוד שנתיים – שלוש והחזקתן עד למועד הפדיון הסופי.

אחזקת אגרת חוב עד למועד הפדיון הסופי מקבעת לכאורה את התשואה של ההשקעה ביום בו בצעת את הרכישה וכך המשקיע יכול "לישון בשקט" – משוחרר מהתנודתיות היומיומית הקיימת בשוק אגרות החוב. המשקיע יודע שללא קשר לארועי השוק, למעט במקרים של כשל פרעון חו"ח, הוא יקבל את התשואה שהובטחה לו ביום הרכישה.

אבל למה ל"כאורה" ? למה להעכיר את האווירה ? הרי אם קנינו היום אגרת חוב שהתשואה הגלומה בה היא 5% לשנה והיא נפדית בעוד 3 שנים, אז התשואה המצטברת תהיה 15% , לא ?

ובכן , בואו נצלול רגע לתוך הפער שבין הרעיון התיאורטי שנקרא "תיק אג"ח לפדיון" לבין המציאות של בנית תיק כזה בשוק האג"ח הישראלי :

התשואה שרשומה היא לא התשואה שנקבל 

תשואה ברוטו של אגרת חוב מחושבת תחת הנחה פנימית חזקה וכמעט בלתי אפשרית – היא מניחה שהריביות/הקופונים המשולמים מדי שנה וכל פרעון חלקי של הקרן*

לפני הפדיון הסופי, מושקעים חזרה באותה האגרת בדיוק באותה תשואה לפדיון שהיתה ביום שבו רכשנו את אגרת החוב בפעם הראשונה.

ההנחה הזו אינה מציאותית ולכן לעולם יהיה לנו פער בין התשואה שחשבנו שנקבל על ההשקעה באגרת החוב לבין הסכום שיתקבל בפועל.

*פרעון חלקי של קרן :באגרות חוב של חברות נהוג לפרוע את החוב במספר תשלומים שנתיים –         פרעון לשיעורין-  שנועד מחד  להקל על התזרים של החברה ואידך להקטין את הסיכון של המשקיע] 

התשואה ברוטו – הכסף נטו

משקיעי אגרות חוב פרטיים הם "נטואיסטים",משמע, הם משלמים מס על הריבית בכל פעם שהריבית משולמת. במקרה של אגרת חוב שקלית לא צמודה מדובר ב 15% נומינלי. לכן, בכל פעם שמתקבלת ריבית עבור האג"ח, אחת לרבעון/שנה, במהלך תקופת ההשקעה, נוצר ארוע מס שגורע מהמשקיע 15% מהריבית.

בנוסף – הבנק נוהג לגבות עמלה מינימלית על פרעון/תשלום ריבית תקופתי ולכן צריך להוסיף גם את העמלה שנגבית בגין התשלום.

לכן, כשהמשקיע מעוניין להשקיע את הכסף שהתקבל בחזרה באגרת החוב , הוא משקיע חזרה פחות מהברוטו שהיה רשום לו בחישוב של התשואה כשבנה את התיק.

למשל,נניח שהריבית ברוטו היתה 1,000 ₪, הרי שהמיסוי הוא 150 ₪ והעמלה, נניח 25 ₪, כך שלבסוף נותרו 825 ₪ להשקעה מחדש באגרת החוב.

משקיעים "ברוטואיסטים" כמו קרן נאמנות, קופת גמל להשקעה או פוליסת חסכון לא סובלים מהבעיות הללו – הם לא משלמים עמלות על פרעון או ריבית ונהנים מפטור ממס ולפיכך הם יכולים להשקיע בחזרה באגרת החוב את מלוא הריבית שהתקבלה, כך שהתשואה שתתקבל בפועל תהיה דומה יותר לתשואה שבה אגרת החוב נסחרה.

חוק המספרים הקטנים – קשיים בתפעול

לרעת המשקיע הפרטי פועל גם מה שאני מכנה "חוק המספרים הקטנים".

ברור לכל משקיע סביר שכדי לצמצם את הסיכון של השקעה בחברה או אג"ח בודדת יש לפזר את ההשקעה על פני מס' אגרות חוב של מספר מנפיקים שונים – נניח לפחות 20 .

תיק אגרות חוב בפיזור מינימלי של 20 אגרות חוב שונות, ובכל אחת מהן מושקע סכום קטן של 20,000 ₪ , יגיע ל 400,000 ₪ . מדובר בתיק קטן שמגביל מאד את היכולת של המשקיע לסחור ולהשקיע מחדש את הריבית השוטפת שמתקבלת.

אם הריבית הרבעונית של אגרת מסוימת היא 1% – אזי תקבלו 200 ₪ שמהם ינכו לכם 30 ₪ מס ו 25 ₪ עמלה.

המשמעות היא ש 55 ₪ מתוך 200 ₪ שהתקבלו נעלמים מההשקעה. שיעור העמלה בפועל הוא מעל 10% מסך הריבית בדוגמא הזו. זה עסק נהדר לבנק ועסקה רעה עבורכם.

תכפילו את זה ב 80 פעמים וקבלתם 80 הודעות מהבנק שגבו לכם שגבו לכם עמלת מינימום של 25 ₪ על כל ארוע שכזה וסה"כ 2,000 ₪ עמלה! ובנוסף זו התעסקות תפעולית שמאד קשה למצוא בה את הידיים והרגליים.

בהנחה שתשכרו שירותים של מנהל תיקים שיתפעל וינהל את כל זה, תצטרכו לשלם כמובן על השירות, אך גם מנהל התיקים לא יוכל לחמוק מהעומס התפעולי של קבלת 7 תקבולי ריבית בממוצע בחודש שיגיעו לעו"ש והצורך להשקיע אותם מחדש.

7 ריביות בממוצע בחודש של בערך 150 ₪ מסתכם בערך ב 1,050 ₪ בחודש.

מה בדיוק מנהל ההשקעות הולך לקנות ב 1,050 ₪ בחודש ??

אם תוסיפו לכך את העובדה שבמהלך התקופה, צפויים גם פרעונות חלקיים של קרן ההשקעה במרבית אגרות החוב, במיוחד בחודש דצמבר, נוצר לכם זרם תקבולים משמעותי במהלך התקופה שצריך לנהל ולהשקיע מחדש ולא תמיד יתאפשר או יהיה כדאי להשקיע באותן אגרות חוב.

סיכון הפרעון

בנית תיק אג"ח מ 20 אגרות חוב חושף את המשקיע לסיכון פרעון לא מבוטל.

מספיק שאגרת חוב אחת נכנסת להסדר חוב או לארוע של קשיים בפרעון והחזר של 5% מתוך התיק יהיה בספק. במצב כזה – כמעט כל התשואה המיועדת להתקבל מתיק האג"ח תרד לטמיון , שלא לדבר על הצורך בלהתעסק בהתנהלות המשפטית הענפה במקרים של "חוב בהסדר" , שמשקיע הקצה בדרך לא מכיר כלל וגם מנהלי תיקים לא ששים לעסוק בה.

לכן, משקיעים מוסדיים וקרנות נאמנות מעדיפים שתיק אג"ח יהיה מפוזר על פני כמה עשרות אגרות חוב , כדי לצמצם משמעותית את הסיכון הפרטני של חדלות פרעון בחברה בודדת.

משקיע פרטי יתקשה לנטרל את סיכון הפרעון על ידי יצירת תיק עם פיזור הולם , בתיק ששוויו מתחת 2 מליון ₪ .

פתרונות לבניית תיק אג"ח לפדיון

כלקוח פרטי

לקוח המעוניין לבנות תיק אג"ח בשיטת "עשה זאת בעצמך" צריך לבצע כמה צעדים מקדימים טרם בניית התיק :

• שיחה עם הבנק – לבקש פטור מעמלת פרעון או מעמלת ריבית וכו' .
• לנסות לאתר אג"ח שאין בהן פרעון לשיעורין והקרן נפרעת בתשלום אחד בתום התקופה.
• לשלב אג"ח ממשלתי שנפרע רק במועד הפדיון הסופי.
• לגבש אסטרטגיה להשקעה יעילה של סכומי הריבית הנמוכים המצטברים במהלך התקופה – למשל, לרכוש קרן כספית או קרן נאמנות המתמחה באג"ח חברות שמשקיעה באג"ח לטווח קצר יחסית.
• וכמובן שרצוי מאד להיוועץ ביועץ השקעות או מנהל תיקים בעל רשיון לאור מורכבות ההשקעה.

בעזרת מנהל תיקים

במקרה שמבצעים זאת בעזרת מנהל תיקים צריך לנסות לבחון ולהציג מה באמת צפויה להיות התשואה נטו אחרי כל העלויות התפעוליות, המיסוי ודמי הניהול שגובה מנהל התיקים.

רכישת קרן נאמנות לפדיון

הקונספט של תיק לפדיון מוכר היטב בתעשיית הקרנות וישנן מספר קרנות שבנו תיקים שמגיעים לפדיון בעוד שנתיים או שלוש. לקרנות נאמנות לפדיון יש יתרונות מובנים נוספים – הן לא משלמות עמלות על פרעון או על ריבית, הן פטורות מתשלום מס ולכן הן יכולות להשקיע מחדש את מלוא סכום הריבית שהתקבל או קרן האג"ח שנפרעה ובכך לייצר תשואה גבוהה יותר באופן חד משמעי מניהול תיק זהה לגמרי בניהול תיקים.

שורה תחתונה

תיק אג"ח לפדיון הוא רעיון השקעה טוב לתקופה זו אך יש לו מגבלות שחשוב להכיר :

1. התשואה הגלומה בתיק ביום בנייתו תהיה שונה בוודאות מהתשואה שתתקבל בפועל.
2. קיימת מורכבות ניהולית ותפעולית גבוהה – בשל הצורך להתמודד עם פרעונות לשיעורין ותשלומי ריבית במהלך התקופה.
3. לקוח פרטי או תיק מנוהל משלמים מס בכל פעם שמתקבלת ריבית ולפעמים גם עמלות.

מרבית המגבלות הללו מתייתרות אם בונים את התיק באמצעות מכשיר פיננסי כמו קרן נאמנות, פוליסת חסכון במסלול לפדיון או קופת גמל להשקעה – ככל שקיים מסלול לפדיון.

טיפ חשוב :

אם החלטתם לבנות בעצמכם או באמצעות מנהל תיקים תיק אגח לפדיון וודאו מול הבנק שאתם פטורים לגמרי מתשלום עמלה בגין תקבולי הרבית השוטפים ו/או פרעונות הקרן, וששאר העמלות שלכם נמוכות ככל הניתן – זה יכול להיות ההבדל שיכריע האם התשואה כדאית להשקעה או  לא.