הפחתת ריבית – כמו שמן למדורה

"להוריד ריבית בעת הזו יהיה כמו לנסות לכבות אש באמצעות שפיכת שמן לתוכה"

המשפט הזה (בציטוט לא נאמן למקור) היה המעניין ביותר במסיבת העיתונאים שערך אמש נגיד בנק ישראל, פרופ' אמיר ירון, לאחר ההודעה על הותרת הריבית על 4.50% ואשר תשאר ברמה זו עוד תקופה ארוכה – אם להסתמך על המשפט בכותרת.

אין לאן למהר

שום דבר טוב לא מאיים על כלכלת ישראל – אם לשפוט מהערכות מחלקת המחקר ומדברי הנגיד.

מרוח דברי הנגיד במסיבת העיתונאים עולה שלבנק ישראל ממש לא אצה הדרך להפחית את הריבית. מחלקת המחקר פרסמה את התחזית שלה בה נראה שהריבית כנראה תרד לקראת סוף 2025 ל 4/4.25 והאינפלציה תהיה סביב 2.6%. וכפי שמח' המחקר טרחה לציין בצורה מפורשת – עננה של אי וודאות מרחפת מעל התחזית הזו – כשהסיכונים נוטים כלפי מעלה – קרי, אינפלציה שעלולה להיות גבוהה יותר וריבית שלא תרד תקופה ארוכה יותר.

נכון, נראה שמסגרת התקציב התכנסה לנקודה נסבלת. זה חשוב ובעיקר מראה כלפי חוץ שנשמרת משמעת פיסקלית כלשהי, אבל כולנו חיים את היומיום כאן ומבינים שהקצאת המשאבים של הממשלה בעייתית, לשון המעטה, ואינה תומכת בצמיחה, שוב לשון המעטה. אבל, היי, העיקר שהמסגרת נשמרת.

ויש גם דברים טובים – כמו שקל חזק שצפוי עוד להתחזק אם המלחמה תסתיים, כמו מאזן תשלומים חזק מאד (נכנס הרבה כסף לישראל במנותק מהמלחמה) ועודף הכנסות ממסים – שהיה איתנו כל השנה – כנראה בזכות שוק ההון וענף ההייטק, וזכה לזריקת מרץ בדצמבר עם הקדמת רכישת רכבים מאסיבית לפני עלית המע"מ וכנראה הקדמת רכישות וחלוקת דיבידנדים בקצב גבוה מהרגיל (הערכה שלי) לפני כל צרת מסים שלא תבוא.

יותר מסים – בוודאות. כל השאר – תחת אי וודאות גדולה

תחזית מח' המחקר מניחה סיום של המלחמה העצימה ברבעון הראשון של 2025. למותר לציין עד כמה התחזית הזו נתונה לשינוי לרעה. ההנחה היא שהביקוש במשק יצמח אך תחת מגבלת היצע אחת בעייתית ביותר ומאיימת לנושא האינפלציה – קצב הבניה.

אעיר שמדינת ישראל צריכה להיות בשנתיים הקרובות בתנופת צמיחה אדירה, בעיקר של בניה, מרגע שהמלחמה תסתיים. חזרת התושבים לצפון ולדרום יכולה וצריכה להיות מנוף צמיחה כלכלית אדיר, אך זה מותנה בהקצאת משאבים מספקים לבניה, בעיקר עובדים, ובתכנון נכון של ההתחדשות באזורים אלה. וכאן יש ספק רב אם ואיך זה יבוצע.

גורם אי וודאות נוסף שמצוין בתחזית הוא מדיניות המכסים של טראמפ שעלולה להגביר אינפלציה.

לגבי המסים, יש חדשות טובות וחדשות רעות.

החדשות הרעות תחילה – ממשלת ישראל שולחת יד עמוק לכיס של כל אזרח עובד ויצרני ופוגעת קשות בהכנסות של כלל האוכלוסיה היצרנית.

החדשות הטובות (טובות לממשלה) הן שבוודאות נמצא הכסף לסתום את הפערים בגרעון בתקציב וכשפוגעים כל כך קשה ובצורה כה מקוממת בהכנסה הפנויה של אוכלוסיה יצרנית, בהכרח מקטינים את סל הצריכה של האזרח, ובהתאם לא צפויה אינפלציה של ביקושים מצד הצריכה הפרטית.

המשפט החשוב ביותר

באופן מפתיע, הודעת בנק ישראל מתייחסת בצורה מפורשת לצורך הכלכלי האקוטי של שילוב האוכלוסיה החרדית בצבא ובשוק העבודה. ברור שהנגיד תומך במהלך כזה כבר שנים, כמו כל כלכלן בר דעת שמביט נכוחה אל המציאות הישראלית. אך הבחירה של בנק ישראל והנגיד בראשו, לומר את הדברים כך בצורה פומבית חשובה מאין כמוה ונותנת משנה תוקף לסוגיה. העיוות הכלכלי שיוצרת ההדרה מבחירה של החרדים מהכלכלה ומהצבא כבר מזמן אינה סוגיה פוליטית – היא סוגיה כלכלית טהורה שיש לנהל אותה ככזו.

לסיכום – מה שמעניין אותנו בשוק ההון

שוק ההון המקומי תמחר לפחות שתי הפחתות ריבית ואינפלציה ממותנת. עקום התשואות הממשלתי השתטח מאד, בוודאי ביחס לעצמו בשנים הקודמות ומתמחר הרבה אופטימיות.

נראה שדברי הנגיד ותחזית מח' המחקר שופכים קצת מים צוננים על האופטימיות שמגלם עקום התשואות המשתטח. תוסיפו לכך את עליית התשואות באג"ח הממשלתי בארה"ב ותקבלו שהאופטימיות באג"ח הממשלתי המקומי נראית כרגע לא מוצדקת, בייחוד בחלקים הארוכים של העקום.

התרחיש החיובי לכלכלה – סיום מלחמה בקרוב ותנופת צמיחה והשקעות מצדיק השארת ריבית במקומה.

התרחיש השלילי לכלכלה – מגבלות בצד ההיצע, בעיקר בבניה, העלאות מחירים מכל עבר, עם התארכות משך הלחימה ופוטנציאל לאינפלציה מבחוץ על רקע מדיניות מכסים בארה"ב – גם כן מצדיק השארת הריבית במקומה.

יוצא כי מכאן ומכאן, אין לבנק ישראל סיבה לשנות את הריבית בטווח הזמן הנראה לעין.